הקוריאנים היו הראשונים שהביאו עימם חידושים ליפן. הם התחילו עם טכניקות להפקת מוצרים רבים מגידולי האורז. אורז לא היה חסר ביפן, כמובן, אבל במאה ה-3 גילו היפנים שאפשר לעשות איתו עוד דבר או שניים מלבד לאכול אותו. הקוריאנים חשפו בפני היפנים
מימיה העתיקים של יפן שימש האורז כמטבעות כסף
ואנשים היו אוגרים שקי אורז כמו תוכנית חיסכון בבנק.
את האפשרות להפקת יינות, חומרי בניין, ייצור נייר והכול מגידולי האורז. מצמחי האורז ניתן להפיק כמעט כל מוצר חיוני לחיי היומיום: ממיסו, קרקרים ועוגות ועד
המאכלים היפנים הם אמנם תוצר של התרבות ושל העונתיות, ועם זאת ישנם הבדלים בתפריטים ובסגנונות הבישול בין אזורים שונים ביפן, בין האזורים המושלגים לאלה החוליים, מעל להרים המתנשאים לגבהים ולאורך האוקיינוסים המחלקים את הארץ. בכל אזור ניתן להפיק מצרכי מזון שונים, וכך סיגל לו כל אזור את המאכלים האופיניים לו.
מעצם היותה מדינת איים, ניתן להשיג ביפן דגים ופירות בכל מקום.
אך קיימת גם אחידות מסוימת של מאכלים המשותפים לכל יפן.
מעצם היותה מדינת איים, ניתן בכל מקום להשיג דגים ושאר מאכלי
חילופי העונות ביפן מורגשים מאוד בנוף. השינוי המובהק בין צבעי העלים בסתיו, הצובעים את הקרקע כמו ציור של אמן מוכשר מאוד, לבין הססגוניות בעת לבלוב הדובדבנים באביב ממחיש זאת היטב ומבדיל בין העונות באופן בולט. כל עונה יוצרת אצל האנשים תחושות הנלוות למזג האוויר, תרבות הנשענת אף היא על העונתיות, והטבחים מביאים את חילופי העונות היישר למנות האוכל.
חשיבות רבה מיוחסת ביפן לטריות ולטעם טבעי. אנשים אוהבים לאכול כל סוג מאכל בעונה שלו. בתחילת הקיץ הם אוכלים בוניטו, בסתיו יגדשו את הצלחות פטריות מצוטקה
המילה סושי מעלה אצלנו מיד אסוציאציה על אורז עם דגים נאים או פירות-ים וירקות מגולגלים בתוך אצות, אך הסושי המקורי עבר כמה וכמה גלגולים מאז שהומצא לפני יותר מ-200 שנה ועד שהגיע לצורתו הנוכחית. בין מה שהיה במקור למה שהסושי הוא היום אין כל דמיון ולמעשה, המונח סושי אינו מתייחס לדג נא, אלא לאורז המוחמץ. האורז מוגש עם כמה מילויים וציפויים, שיכולים לכלול בין היתר גם דג נא.
בתחילת דרכו היה הסושי, או בשמו דאז "נראזושי", אורז בחומץ שסיפק פיתרון לשימור דגים במשך שנה. עם גמר תקופת השימוש, נאכל הדג
